כיצד מאבחנים ומשלבים גידולים בכלבים

🩺 בחינה ראשונית והיסטוריה

מסע האבחון מתחיל בדרך כלל בבדיקה גופנית יסודית על ידי וטרינר. הם ימששו את גופו של הכלב, ירגישו בקפידה לכל מסה או נפיחות חריגה. הערכה ראשונית זו מסייעת לווטרינר לזהות אזורי דאגה פוטנציאליים המצדיקים חקירה נוספת.

היסטוריה רפואית מפורטת היא גם חיונית. הווטרינר ישאל שאלות לגבי גזע הכלב, גילו, מצב החיסון וכל בעיה בריאותית קודמת. מידע על כל שינוי בתיאבון, רמות אנרגיה או התנהגות יכול לספק רמזים חשובים.

🔬 ציטולוגיה וביופסיה

אם מתגלה מסה, השלב הבא הוא בדרך כלל איסוף דגימת תאים לבדיקה מיקרוסקופית. ציטולוגיה וביופסיה הן שתי שיטות נפוצות המשמשות למטרה זו, לכל אחת יתרונות ומגבלות משלה.

ציטולוגיה

ציטולוגיה כוללת איסוף תאים מהמסה באמצעות שאיבת מחט עדינה (FNA). מחט קטנה מוחדרת לתוך המסה, ותאים נמשכים לתוך מזרק. לאחר מכן מניחים את התאים על שקופית, צובעים ונבדקים במיקרוסקופ.

• יתרונות: ציטולוגיה היא הליך זעיר פולשני שניתן לבצע לרוב במשרד הווטרינר. זה יחסית מהיר וזול בהשוואה לביופסיה.
• מגבלות: ציטולוגיה לא תמיד מספקת אבחנה סופית. יכול להיות קשה להבדיל בין סוגים מסוימים של גידולים על סמך ציטולוגיה בלבד.

בִּיוֹפְּסִיָה

ביופסיה כוללת הסרת פיסת רקמה קטנה מהמסה. ישנם מספר סוגים של ביופסיות, כולל ביופסיות חתך (הסרת חלק מהמסה) וביופסיות כריתות (הסרת כל המסה). לאחר מכן נשלחת דגימת הרקמה לפתולוג וטרינרי לניתוח.

• יתרונות: ביופסיות מספקות הערכה מקיפה יותר של הגידול. הם יכולים לעזור לקבוע את סוג הגידול, דרגתו (עד כמה הוא אגרסיבי), והאם הוא התפשט לרקמות מסביב.
• מגבלות: ביופסיות פולשניות יותר מציטולוגיה ועשויות לדרוש הרדמה. הם גם יקרים יותר.

📸 טכניקות הדמיה

טכניקות הדמיה ממלאות תפקיד חיוני בקביעת הגודל, המיקום וההיקף של הגידול. הם יכולים גם לעזור לזהות כל התפשטות של הגידול לאיברים או רקמות אחרים. שיטות הדמיה נפוצות בשימוש באונקולוגיה וטרינרית כוללים:

רנטגן (רנטגן)

צילומי רנטגן שימושיים להמחשת עצמות ואיברים פנימיים. הם יכולים לסייע בזיהוי גידולים בריאות, בעצמות או בבטן. עם זאת, ייתכן שצילומי רנטגן לא יהיו רגישים מספיק כדי לזהות גידולים קטנים או גידולים ברקמות רכות.

אולטרסאונד

אולטרסאונד משתמש בגלי קול כדי ליצור תמונות של איברים פנימיים. זה שימושי במיוחד להערכת הכבד, הטחול, הכליות ושלפוחית ​​השתן. אולטרסאונד יכול לשמש גם כדי להנחות ביופסיות של מסות פנימיות.

טומוגרפיה ממוחשבת (סריקת CT)

סריקות CT מספקות תמונות חתך מפורטות של הגוף. הם רגישים יותר מצילומי רנטגן ויכולים לזהות גידולים קטנים יותר ושינויים עדינים יותר. סריקות CT משמשות לעתים קרובות להערכת גידולים בחזה, בבטן ובראש.

הדמיית תהודה מגנטית (MRI)

MRI משתמש בשדות מגנטיים ובגלי רדיו כדי ליצור תמונות מפורטות של הגוף. זה שימושי במיוחד להערכת גידולים במוח, בחוט השדרה וברקמות הרכות. MRI מספק ניגודיות מצוינת של רקמות רכות ויכול לעזור להבדיל בין סוגים שונים של רקמות.

סינטיגרפיה גרעינית (סריקת עצמות)

סריקות עצם משמשות לאיתור אזורים עם תחלופה מוגברת של עצמות, מה שיכול להעיד על גידולי עצמות או גרורות בעצמות (התפשטות סרטן לעצם). לכלב מוזרק חומר מעקב רדיואקטיבי, ומצלמה מיוחדת משמשת לאיתור אזורים של ספיגת נותבים מוגברת.

📊 בימוי גידול

שלב הגידול הוא תהליך של קביעת היקף הגידול והאם הוא התפשט לחלקים אחרים בגוף. השלב הוא חיוני לקביעת הפרוגנוזה (התוצאה הסבירה) והנחיית החלטות הטיפול. מערכת הבימוי הנפוצה ביותר באונקולוגיה וטרינרית היא מערכת TNM של ארגון הבריאות העולמי (WHO).

מערכת TNM

מערכת TNM מבוססת על שלושה גורמים:

• T (גידול): מתאר את הגודל וההיקף של הגידול הראשוני. T1 מצביע על גידול קטן וממוקם, בעוד T4 מצביע על גידול גדול שפלש לרקמות מסביב.
• N (צמתים): מציין אם הגידול התפשט לבלוטות לימפה אזוריות. N0 מצביע על כך שאין מעורבות בלוטות לימפה, בעוד N3 מצביע על מעורבות נרחבת של בלוטות לימפה.
• M (גרורות): מציין אם הגידול התפשט לאתרים מרוחקים (גרורות). M0 מצביע על כך שאין גרורות מרוחקות, בעוד ש-M1 מצביע על כך שקיימת גרורה מרוחקת.

בהתבסס על סיווג TNM, הגידול מוקצה שלב מ-I עד IV. גידולי שלב I הם קטנים ומקומיים, בעוד שגידולי שלב IV התפשטו לאתרים מרוחקים. שלבים גבוהים יותר מעידים בדרך כלל על פרוגנוזה גרועה יותר.

✅ בדיקות אבחון נוספות

בנוסף לבדיקות שתוארו לעיל, ניתן לבצע בדיקות אבחון אחרות כדי להעריך את בריאותו הכללית של הכלב ולחפש עדויות לגרורות. בדיקות אלו עשויות לכלול:

• ספירת דם מלאה (CBC): מעריך את מספר תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים וטסיות הדם בדם.
• פרופיל כימיה בסרום: מעריך את תפקוד הכבד, הכליות ואיברים אחרים.
• בדיקת שתן: מעריכה את השתן לאיתור חריגות.
• שאיבת מח עצם: מעריכה את מח העצם לאיתור עדות לסרטן.
• שאיבת בלוטות לימפה/ביופסיה: קובעת אם הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה.